מטרת עמוד זה ליצור תקשרות שקופה ופתוחה בין אנשים שעוסקים בתורת ההתקשרות במחקר או בקליניקה ובין שופטים שמתבקשים לקבל החלטות הרות גורל על פי תורת ההתקשות, בין השאר.
אני מעלה טקסט קצרצר שבו אני מביע את דעתי המקצועית לגבי השימוש הנאות בתורת ההתקשרות בתיקים משפטיים שדנים בטובת הילד.
אני מזמין את עמיתיי במקצועות בריאות הנפש יחד עם משפטנים לבחון את דבריי ובבלוג לתת ביטוי לדעות דומות או חולקות.
מיספרתי את הסעיפים ואני מייחד עמוד בנפרד לבלוג על כל סעיף וסעיף
כמובן שאפשר להגיב גם בבלוג הכללי בעמוד זה.
Alan Flashman 
תיאורית ההתקשרות הביאה למהפכה בכל הגישה להבנת התפתחות התינוק. מתפיסה שראתה בהתפתחות התינוק קשר של סיבה ותוצאה בין טיפולה של האם לבין התפתחות התינוק, והדגישה את עולמו הפנימי של התינוק, הציגה תיאוריה זו את התפיסה שהתינוק שותף פעיל בהתפתחות הקשר עם המבוגר וניתן להבין את התפתחות הקשר באופן פרוספקטיבי מתוך תצפיות באינטראקציה בין התינוק לבין המבוגר, במקום במקום ההבנה הרטרוספקטיבית שהיא הדרך היחידה להבין עולם פנימי, דרך שמחייבת התבטאות מילולית שאין לתינוק.
דניאל סטרן הגדיר את המפכה שחוללה תיאורית ההתקשרות, ואמר: במקום להניח מה קורה לעולמו הפנימי של התינוק ולחפש התנהגויות שיאשרו את ההנחות התיאורטיות, תיאורית ההתקשרות נסה להבין את התפתחות מהתינוק מתוך התנהגויותיו.
אחת ההנחות שהיו שגורות היא ההנחה שפרידה מדמות האם גורמת לנזק בלתי הפיך. הנחה זו הוטלה ספק עוד לפני תיאורית ההתקשרות בעיקר ע”ח מייקל ראטר, אבל תיאורית ההתקשרות שמאפשרת בדיקת הנחות באופן ישיר לא מצאה כל אישור להנחה זאת.
התינוק כשותף פעיל בהתקשרות נושא עמו יכולות שנולד אתן ויכולות נרכשות, והן יכולות לבוא לביטוי שונה באינטראקציה עם אנשים שונים למשל, , .
התינוק יכול להתקשר בדרך שונה אל אביו ואל אמו.
. . . ובהינתן לו הזדמנות הוא יכול להתקשר התקשרות משמעותית ליותר מאדם אחד. ההנחה הדטרמיניסטית שרואה בפרידה נזק בלתי הפיך נוגדת את יסודות תיאורית ההתקשרות ומוזר לקרוא שטענה זו מתבססת עליה
אפשר לעיין גם במאמרו המקיף של פרופ’ מריו מיקולינסר, אחד החוקרים הבולטים בתחום של תיאורית ההתקשרות:
Click to access mikulincer_rom.pdf