בלוג #3 2014

19 Responses to בלוג #3 2014

יערה says:

March 3, 2014 at 11:43 pm

הי כולם.
היום פירסמו באינטרנט כתבה על רשת של תלמידים בירושלים שמוכרים סמים שנתפסו.
שתי פיסקאות בעיקר משכו את תשומת ליבי:

1. “מסביר פקד גרילק: בני הנוער שנחשפים לסמים עושים זאת משלל סיבות: סקרנות, ניסוי וטעייה, וכמובן הרצון להיות חלק מהחברה. אם כמה חברים בכיתה מעשנים סמים אז כולם רוצים לקחת חלק בחגיגה הזאת, שמתרחשת בדרך כלל ב’זוּלוֹת’ ובמקומות מבודדים”.

היה נראה לי פספוס גדול של בני הנוער בכך שבסיבות לצריכת הסמים שמונה הממונה על החקירה לא מופיעות הסיבות הכי חשובות- מה הסמים גורמים לנערים להרגיש, לא מופיע למה זה הגיוני מבחינת הנערים וטוב להם לקחת סמים… אין באמת הבנה של בני הנוער, מעבר ללדקלם- הם לוקחים סמים בגלל לחץ חברתי

2. בפיסקה השניה נכתב שלפי מה שבני הנוער שנתפסו אומרים- הם לא מנסים להסתיר את השימוש, בכתבה מתואר שהם נפגשים בבניין צמוד לביה”ס, מעשנים וחוזרים ךךמוד כרגיל, הם מעשנים ביחד בטיולים שנתיים וכו ומעלים תמונות של עצמם משתמשים לפייסבוק.’.
בנוסף- מתוארת הקלות של השגת הסמים, שולחים הודעות בקבוצת ווטסאפ ומקבלים את הסמים עד אליך…

אני אישית די הזדעזתי מהגאווה בשימוש בסמים וגם מקלות הבלתי נסבלת בהשגה שלהם.

עד כאן להלילה…
חודש טוב
יערה

Reply
tahel elinson says:

March 4, 2014 at 9:30 am

בהמשך לההשפעה ההדדית של הקורס לאלכוהול והקורס הנוכחי … תוך כדי הכנת העבודה לקורס באלכוהול נתקלתי במאמר המאתגר הבא:
השפעת מריחואנה וחשיש
מחקר שנערך בקרב בעלי חיים מאשר את “תיאוריית השער”
מחקר חדש שנערך בקרב בעלי חיים מראה, כי חולדות מתבגרות שקיבלו מינונים בינוניים של מריחואנה
עלולות בזמן מאוחר יותר ליזום שימוש (self-administer) בהרואין, להיות רגישות יותר לסם , ולקחת
מינונים גבוהים יותר.
החוקרים טוענים, כי הממצאים מאשרים את “תיאוריית השער” הנתונה במחלוקת זה זמן רב. “הממצאים
מספקים הוכחה ישירה לתיאוריית השער, שחשיפת מתבגרים לקנאביס תפתח פתח לשימוש בהרואין
בבגרות ” , מסכם המחקר.
החוקרת הראשית יסמין הורד מבית הספר לרפואה הר סיני אמרה, כי השימוש במריחואנה משבש את
מערכת התגמול במוח. “לקנאביס יש השפעות ממושכות מאד על המוח ” , היא אמרה. “מאד הופתעתי לגבי
ההשפעות הספציפיות והממושכות שיש לקנאביס.”

המחקר פורסם באופן מקוון בכתב העת Neuropsychopharmacology.
Ellgren, M., Spano, S. M., Hurd, Y. L. (2006) Adolescent Cannabis Exposure Alters
Opiate Intake and Opioid Limbic Neuronal Populations in Adult Rats.
Neuropsychopharmacology, 5 July 2006.

אני תוהה לעצמי, מדוע אנשי מקצוע ( ד”ר רחל בר המבורגר
מדענית ראשית, הרשות הלאומית למלחמה בסמים
) מרגישים צורך לפנות לאפיק של “הפחדה” , האם אין התערבויות אחרות שנמצאו יעילות יותר? כמו בעוד הרבה תחומים בחינוך, ראינו שההפחדה או הענישה לא נמצאו יעילים במיגור התופעה אותה רוצים להכחיד, מדוע אנשי מקצוע רבים כל כך מתקשים להמשיך בקו זה?

Reply
naama says:

March 4, 2014 at 11:42 am

שלום לכולם.
בהמשך לכתבה שיערה הציגה רציתי לשתף אתכם במחשבות שלי גם כנעמה וגם כמרפאה בעיסוק. נראה לי שהכתבה מעוררת שאלה/ תהייה מהם הפעילויות או העיסוקים שבני הנוער שותפים בהם הן בשעות הפנאי והן במהלך שהותם במסגרת החינוכית. מהכתבה עולה שעיסוק מרכזי שלהם הוא עישון משותף של סמים. באופן אישי, אני יותר נדהמת מזה מאשר מהעובדה כי הם מדברים על כך בגלוי.
ובאמת, מהם העיסוקים שבני הנוער שותפים בהם היום ועד כמה השתייה וצריכת הסם הם חלק משמעותי מהזמן הפנוי??
נעמה.

Reply
ציקי ומעיין says:

March 4, 2014 at 1:24 pm

מי שמפחיד כנראה שהוא פוחד.. מי שרוצה להפסיק לפחד צריך לבדוק את עצמו ממה הוא פוחד.
אני באופן אישי חושב שסמים מדברים איתנו על שליטה, נערים עושים אותם כדי להגיע לשליטה על המערכות הפיזיות והרגשיות שלהם, והמבוגרים חרדים מאובדן השליטה של הנערים על עצמם ושל המבוגרים על בני הנוער. יש כנראה סיבה טובה לחרדה הזו, החרדה סביב עניין השליטה ואובדן השליטה, תחושת חוסר האונים היא נראית לי משהו שמובנה , לפחות בעולם המערבי,. אבל הנערים לא יכולים להחזיק בשבילנו את החרדה הזו,. עלינו כמבוגרים שבאים להתעסק עם בני נוער להכיר היטב את החרדה שלנו לפני שאנחנו באים במגע עם הנערים עצמם.
. ..עד כאן ברצינות
אם צריך להתאמן קצת בהרפיית אובססיית השליטה, אפשר פשוט לעשות סמים. ,

Reply
- נועה ונורית says:
  
  March 4, 2014 at 9:02 pm
  
  אני קוראת את הפוסט ומזדהה. חשבתי על כך שהשימוש בסמים בקרב בני הנוער אשר הרבה פעמים נובע מתחושת איבוד השליטה שלהם וכניסיון להחזיר את השליטה, יוצר את התחושה אצל המבוגרים או המטפלים של איבוד השליטה/חרדה ממש כהזדהות השלכתית.
  השימוש בסמים כל כך מאיים ובלתי נגיש (עבור המבוגרים) שהחרדה עולה ובעיני מזוהה עם החרדה של בני הנוער בזמן גיל ההתבגרות כשהשינויים הפיזיולוגיים והנפשיים מתחוללים בו. כשאני חושבת על מפגש עם נער שמשתמש בסמים ולי אין רקע או ידע בנושא והחרדה/חוסר האונים שלי מתעוררים זה משהו שמאוד יכול לעזור לנו, כמטפלים (בהנחה שאנחנו מחוברים לתחושות אלו) להבין טוב יותר את בני הנוער ואת החרדה/חוסר האונים שלהם ובכך להתחבר לעולמם ומתוך כך לעזור להם.
  
  Reply
מיכל,קרן,נאוה says:

March 5, 2014 at 8:45 pm

רצינו לציין נקודת מבט חדשה שקיבלנו בשיעור המתייחס לפרספקטיבת הזמן ומשמעותו,בחשיבה על המתבגרים המתפתחים. דברנו בשיעור על כך שיש חשיבות רבה שמצב לא מאוזן של מתבגר ,יושם במסגרת של עבר ועתיד וניתן ואף רצוי לדבר עם מתבגר על מחשבותיו בהווה,עבר ולהציע גם אפשרות לחשוב על מחשבות עתידיות שיהיו לו…בעבודה עם מתבגרים תפיסה זו לדעתינו יכולה לפתח שיח מכבד עימם ומתוך כך עשויי לתת מקום אמיתי יותר למחשבות שלהם,למשל אודות סמים ואלכוהול. נקודת מבט זו נותנת אופק,ראייה עתידית ומרמזת על הציפייה שלנו מהם להתפתחות ואמונה ביכולת שלהם.כמו כן ראייה זו מאפשרת שיח גם על המחשבות שלנו בעבר,הווה,עתיד בדרך שתוביל לדיאלוג כנה עם המתבגר ופחות מעמדה של שיפוטיות.

Reply
חיה ואינה says:

March 6, 2014 at 10:12 am

היי,אנו מתחברות לתחושות החרדה המתעוררות בקרב המטפלים והמטופלים אבל אנו חוששות שכאשר תחושות אלה יעלו אצלנו כמטפלים בזמן הטיפול המטופלים מיד ירגישו את זה דבר שיכול להוביל לתפיסה של המטופלים אותנו כ”פחדנים” כלא מכילים” ואף לחבל בטיפול. לכן אני חושבת שעלינו כמטפלים לעשות עבודה על חרדות אלה עוד לפני המפגש עם הנערים והנערות.ואולי אף לשתף אותם בעבודה זו.

Reply
נטלי גריל וסיון לוי says:

March 6, 2014 at 8:28 pm

בשיעור האחרון דברנו על ההתפחות של המתבגר מיום היוולדו. התפתחות של הגוף, הרגש, והמחשבה ועד כמה חשובה התפתחות תקינה על פי השלבים הנ”ל. בעקבות כך צפו בנו שאלות האם מתבגר שצלח את גיל ההתבגרות, שירת בצבא ורק לאחר מכן החל להשתמש בסמים. מה זה אומר עליו? על פניו הוא עבר התפתחות תקינה אם מתייחסים לשלבי התפתחות שלמדנו. איך ניתן להסביר זאת על פי השלבים הללו?

Reply
hadas ben-eliahu says:

March 6, 2014 at 8:58 pm

אנחנו מאוד מתחברות למה שציקי כתב ודיברנו בינינו על נושא הצורך בשליטה מנקודת מבט נוספת. בנוסף לחשיבות של ללמד את המתבגרים להינות מ”להפעיל את הראש”, צריך גם ללמד אותם שליטה עצמית. אנחנו מסכימות עם הטענה של ציקי כי בפנייה לשימוש בחומרים יש צורך בשליטה ואנחנו חושבות שחלק מטיפול מניעתי צריך לכלול פיתוח שליטה עצמית.
יש מחקרים רבים שמראים כי ניתן ללמד ולפתח שליטה עצמית במתבגרים וכן שיש קשר בין שליטה עצמית להצלחה בחיים.
הדס ויערה

Reply
קרן says:

March 8, 2014 at 9:27 am

אני עובדת בכפר נוער, עם נערים בכיתה י. לפני שבועיים מצאנו בשטח הכפר פינת זולה שהחניכים הקימו לעצמם. במרכז החדר היו מונחים על שולחן שני באנגים יפים שהושקע זמן רב בעיצובם. יש בפינה שטיחים שהם גנבו מחדרים של חניכים, שולחנות, ספות, ואפילו טלויזיה. שגנבו מאחת הקבוצות. לא היתה אפילו חתיכת נייר אחת זרוקה על הריצפה.
השאלה הראשונה שעברה לכולנו היתה מה גורם להם לטפח כל כך את הפינת זולה, ולעומת זאת להתייחס בזילזול לחפצים בחדרים שלהם, להרוס, לא לשמור על ניקיון..
והתשובה הראשונה הייתה – כי זה שלהם, כי הם בחרו מה יהיה שם, כי זה משהו שחשוב להם., ולא משהו שכפינו עליהם – כמו תורנות ניקיון, כמו תמונות וריהוט שבחרנו להם.
השאלה הבאה הייתה איך אנחנו יכולים לייצר להם תחושת שייכות וחיבור לקבוצות ולחדרים שלהם
והשאלה הבאה היתה איך להגיע למצב שהם משקיעים בדברים אחרים כמו שהם משקיעים זמן ומאמץ באיבזור הפינה ובעישון סמים.

Reply
שירן says:

March 8, 2014 at 10:49 am

הי לכולם
בהמשך למה שיערה כתבה, בשיחות שלי עם נערים, וכמו שנאמר בשיעור, הנערים לא מנסים אפילו להסתיר את השימוש- תשאלו- והם יספרו. הנערים מקלים ראש בשימוש בסמים שלכאורה הם “סמים קלים” כי כך הדברים מוצגים בתקשורת, בטלויזיה, אצל ה”סלבס” והדמויות להערצה היום. בעיני הנערים זה מעלה הופך אותם לשווים, מעלה את הדימוי העצמי והרושם החברתי.
כשאנחנו באים לשוחח עם הנערים על השימוש, התפקיד שלנו הוא לברר על מה זה באמת יושב, ולא סתם לזרוק סיסמאות של “לחץ חברתי” ומסיסמאות שמורידות מהאחריות שלנו כחברה.
ופה התפקיד שלנו מקבל משקל משמעותי.

Reply
ליאת ואורטל says:

March 8, 2014 at 3:14 pm

אנחנו גם רצינו להתייחס למה שמעיין וציגי רשמו בקשר לשליטה. כל אחד השימוש בסמים תופס אותו במקום אחר, חלק אולי מרצון להשתחרר משליטה, להרגיש חופשי בלי מעצורים וחלק שתופסים את הסמים כמשהו מפחיד, מפחדים מאובדן שליטה.
כמטפלים, לפני שאנחנו באים לטפל במתבגרים, אנחנו קודם צריכים לבדוק את עצמנו, מה התפיסות
שלנו ומה הוביל אותנו כך. אנחנו הכלי שבאמצעותו נוכל לעזור למתבגרים ולכן קודם אנחנו צריכים לבדוק את עצמנו, בשביל להיות מספיק פותחים לתפיסות של המתבגרים.
אנחנו חשבנו גם שחלק מהנושא השליטה נובע מכל העמימות סביב הנושא של שימוש בסמים, הטאבו של חוסר דיבור על הנושא הזה. ייתכן ואם יינתן יותר מקום לתהיות ומחשבות על הנושא, אז המתגבר ירגיש שהוא יודע יותר לאן הוא הולך ויבין מה הוא עושה . אנחנו חושבות שחלק מהקסם של שימוש בסמים בגיל הזה, הוא הליכה למקום לא נודע ואולי אסור, ששם אולי יכלו לאבד שליטה. אנחנו חושבות שאולי שיח פתוח על הנושא יכול לגרום להבנה הדדית של שני הצדדים ואולי המתבגר יוכל להבין את עצמו לפני שהוא מתחיל להשתמש, להבין את הסיבות לכמיהה שלו ומה זה משרת אצלו. יש בזה משהו שאולי מעורר אצלו יותר שליטה ומודעות על החלטותיו והרצון להשתמש שימוש בסמים.

Reply
תמר שניידרמן ועמית גלזינגר says:

March 8, 2014 at 5:15 pm

הדעות השונות פה כמו גם התקשורת ששמה שוב ושוב על המוקד את נושא השימוש בסמים אצל בני נוער מעלה בי בעיקר תחושת חוסר אונים . לא כמטפלת אלא בעיקר במציאות הקיימת היום..במהלך המפגש עם אלן דיברנו על כך שאין משהו אחר שימלא את החלל הזה ולכן הבחירה היא בסמים. יש ריק כלשהו שלא יודעים איך למלא. ואני בעיקר עסוקה בכך שגם בעבודתי בקידום נוער בדרום העיר הדיון הוא על איך למלא להם את שעות הפנאי כדי שזה לא תהיה התשובה? ומה שמטריד הוא בעיקר שאין פתרון שהוא לא כבד משקל כלכלי. לא באמת ברור מה אפשר לעשות עם דור שמשתעמם תוך שנייה ולא כי הם “דפוקים” אלא כי זו המציאות שנולדו אליה, שהכול מתחלף מהר , מוחלף מהר, קורה מהר ומול העיניים… והאמת שואלת את עצמי בעיקר מה יהיה עם הדורות הבאים של הילדים שלי ושל חבריי? מי אמר שהמציאו תהיה שונה ושיהי כה קל לעניין אותם ולמצוא להם מהות שכל כך קשה למצוא היום?
ולכן השאלות שלי הם הרבה מעבר לשיעור ולטיפול כי זה נכון, כשעוסקים עם נוער קצה זה מרוחק מחיי היומיום של רובנו אך הסיבות שהם פונים למה שפונים לא שונות בתכלית מכל נער סטנדרטי… ומהדברים האלו אני חוששת …
תמר ועמית

Reply
מיכל פרידמן גינת says:

March 8, 2014 at 8:41 pm

היי לכולם….

על אף שנגענו בנושא בשיעור האחרון, אנחנו עדיין מתחבטות בשאלה מה הופך שימוש בסמים לפסול ובעקבות כך האם כל שימוש בסמים הינו פסול (שימוש שלא לצורך התמודדות עם מחלה). דברנו על כך שחלק מהמתבגרים שמשתמשים בסמים אינם מתמכרים לשימוש בסם וכמו כן שהסם לא פוגע בתפקודם היומיומי. אם כך כיצד יש לטפל במתבגרים אלו ושוב, האם בכלל ישנו צורך בטיפול בצעירים אלו על אף שהם לא מכורים ?
כמו כן, בתגובה למספר דברים שנאמרו כאן, גם אנחנו מופתעות מכך שלאחרונה צעירים לא מסתירים כלל את השימוש בסמים. מה זה אומר? האם זו קריאה לעזרה? האם הם אינם חוששים מכך שהסביבה מודעת לכך שהם מעשנים? האם הם מספרים זאת כדי להיות מוערכים יותר ע”י חבריהם?

סיון, אפרת ומיכל

Reply
shulamit says:

March 8, 2014 at 11:06 pm

שבוע טוב לכולם ,
אני מתחברת לדברים שכתבה קרן , מהשיעורים עד כה המתכתבים עם מה דבריה של קרן אני יותר ויותר מבינה שפחות משמעותי מהו החומר( סיגריה/אלכוהול /סמים כאלה ואחרים
פחות משפיע מה שנוטים לחשוב הלחץ החברתי , התקשורת , הזמינות וכדומה ויותר משמעותי למצוא את הדרך ליצירת קשר משמעותי עם הנער/ה כך שיאפשרו את אותם עידונים
עליהם למדנו .
?כן הייתי רוצה ללמוד מאותם נערים ונערות שלא משתמשים ולהבין מה מונע מהם להתנסות . מה מאפיין אותם? בעיתון השבת נכתב על מסיבות ביערות סביב ירושלים בהן האווירה כמו בגואה והן עוברות מפה לאוזן כדי למנוע מהמשטרה לאתר אותן . במסיבות אלה נשמעת מוזיקת טראנס ונמכרים חומרי עישון ואלכוהול והתדירות היא בסופי שבוע
האם זו רק אופנה? האם צורך לפרוק מתח ? האם חיקוי ? האם צורך חברתי? האם תחליף לטיפול פסיכולוגי לחרדה? דבר אחד ברור משהו בתוכניות ההתערבות לא עובד!!! כנראה שמשהו מתפספס כל כך הרבה מחשבה, משאבים , מושקעים במניעה ומנגד התופעה תופסת יותר ויותר תאוצה
יש לי יותר מחשבות והבנה שיש לחפש תשובות אחרות כתחליף להבנות שהיו לי עד כה.
שולמית .

Reply
tahel elinson says:

March 9, 2014 at 3:05 am

תודה לציקי על ההארה.
אני חושבת שיש משהו מאד אמיתי בתובנה שנערים רבים עושים סמים בכדי להגיע לשליטה על המערכות הפיזיות והרגשיות שלהם,זה מסביר הרבה דברים ונותן כיוונים חשובים להתיחסות לנושא מול עצמנו ומולם. יחד עם זה אני ממשיכה לנסות להבין האם זה מתחיל שם? האם נער שלא עישן מעולם מגיע לזה בגלל הרצון הנ”ל? נראה לי שנער שהתנסה בכך סביר שימשיך אם הוא מרגיש שזה מסייע לו לתחושת שליטה, אבל אני לא בטוחה שזה הגורם הראשוני, ובכל זאת הרבה מאד בני נוער מתנסים בכך… תודה לכולם על כיוונים ומחשבות מעוררי עניין.

Reply
אור ושי says:

March 9, 2014 at 1:19 pm

היי,
בדיון פה הוזכרו נושאים של שליטה, בחירה, צורך להשתחרר, שעמום ועוד כסיבות לשימוש בסמים אצל מתבגרים, כמו גם מחשבות כיצד צריך לגשת למתבגרים אלו בטיפול או אפילו בתפיסה שלנו אותם. הדיון הזה עורר בנו מחשבה על השלב הזה של ההתבגרות אולי כפי שאנחנו חווינו אותו. שלב ביניים מעצבן ומתסכל, מלא שאלות של זהות. קיים פער בין הרצון
” לעצמאות לבין המצב במציאות כאשר לפעמים הפער גדול יותר ולפעמים פחות. אולי העניין
פה הוא עניין של דרגות חופש שהמתבגר מרגיש שיש לו, עד כמה הוא מכיר את עצמו ויודע מה עושה לו טוב, במה הוא טוב ועד כמה הוא מרגיש בשליטה על מי שהוא, התחושות שלו.. ואולי למעשה שאתה מכיר ומחובר לעצמך אז קיימים גם העידונים. כלומר, הכל קשור זה בזה:
השליטה, הבחירה, השעמום, הקשר, המשפיעים על הזהות המגובשת
שבתורה, יוצרת עידונים.

Reply
יעל says:

March 9, 2014 at 2:20 pm

שלום לכולם!
בהמשך לנאמר – אני מתחברת לתחושות של שולמית. הדיונים פה ובקורס מעוררים מחשבות רבות על אופן הטיפול ותכניות ההתערבות. הניסיון להבנת המניעים והגורמים לשימוש בחומרים אלו בקרב המתבגרים לעיתים לוקה בחסר.. יתכן שמדובר בתחושות של שליטה ויכולת בחירה אך האם אחד המענים המרכזיים לכך הוא השימוש בחומרים אלו? אני מתחברת לאמירה של נעמה שמעלה שאלה לגבי תחומי העניין של מתבגרים כיום ועיסוקם בזמנם הפנוי. לעניות דעתי בזה מתבטא מימד הבחירה ודרגות החופש שהוזכרו. סוגיה זו מעלה את השאלה בנוגע לפרשנות המונחים האלו – מה מוגדר כחופש בעיני המתבגר? כיצד כבר בשלבים מקדימים המערכת המשפחתית – החינוכית מצליחה להטמיע ולהשפיע על האופן בו המתבגר תופס וממשיג מונח זה וכיצד הוא משפיע על הבחירות שלו?
אני חושבת שעל מנת לפתח תכניות התערבות יעילות יש להשקיע הרבה מחשבה בתכניות מניעה חינוכיות כבר בגילאים הצעירים שיתמקדו בתפיסה של מונחים כמו שליטה וחופש וכן ביכולת לבחור בחירות שיסייעו למתבגרים להגיע למיקוד השליטה הפנימי הזה, ללא סיוע בחומרים חיצוניים..

Reply
סימי היבש says:

March 9, 2014 at 11:01 pm

שלום לכולם,
אני קוראת את מה שכתבו רבים בבלוג וחושבת גם על הנאמר בכיתה בהקשר של סם ככמשכך כאבים, כתחליף לדיאלוג פנימי וחיצוני, לעבודה נפשית. אני חושבת שהחיפוש הזה אחר תחליף, מועצם בגיל ההתבגרות בשל האתגרים המיוחדים והרבים שמאפיינים אותו ,אך לגמרי לא מתחיל שם. אני חושבת שכהורים, אנו נדרשים מרגע לידתם ליצור עבורם סביבה שמאפשרת להביע את מכלול הרגשות ולא להיבהל מהם. האם אנו מצליחים להתבונן מעבר לטנטרום הראשון, ל”חוצפה” של גיל ההתבגרות הראשון- גיל שנתיים, לקשיי ההירדמות? האם אנו מלמדים את עצמנו ואותם לתמלל את הרגשות שמאחורי ההתנהגות כבר מגיל ינקות כדי שילמדו שרגשות שליליים זה לא מילה גסה, שיש מי שעוזר להם בשלבי ההתפתחות השונים ונמצא שם כדי לעזור להם לעשות סדר בעולם העצום הזה שנקרא עולם הרגש. בעיניי, יצירת אווירה מאפשרת ומדוברת כזו מגיל הינקות, תקטין את הסיכוי שיצטרכו “לברוח” לסם או לאלכוהול בגיל ההתבגרות. או לפחות כך אני מקווה ומתפללת..
סימי.

Reply